"אני אדם אחר! אתמול בלילה היה לי מפגש של החברים הכי קרובים שלי לכל החיים, היינו 4 אנשים בסך הכל. ההתכנסות הזו מתרחשת פעם בחודש כבר 30 שנה.

עם כל העליות והמורדות שלנו בחיים, ההתכנסות היא תמיד אותה נוסחה. בעיקר אנחנו משוחחים על הבעיות שלנו ושל העולם.

אתמול בערב היה מישהו חדש במפגש שלנו והמישהו הזה היה אני.
פשוט הייתי שונה; אני לא יודע איך להסביר את זה. הרגשתי שלווה. לא ידעתי שאני לא שלווה עד שהייתי.

האגו שלי השתנה, והייתי רגוע ולא תוקפני/שיפוטי פנימי וחיצוני. החברים שלי כל הזמן שאלו אותי למה אני כל כך שקט, (שקט בשמחה) או הסתכלו עליי בציפייה שאגיד משהו בנקודות מסוימות של השיחה.

פשוט נהניתי מהשיחה שהאזנתי לה.

שתי דעות מנוגדות בנושא ולא הרגשתי צורך לבחור צד או להביע את דעתי. אפילו לא ידעתי מה ההשקפה שלי מכיוון שרק הקשבתי, לא מנתח או חשבתי על תגובה.

לא עמדתי על המשמר; הייתי יותר מכבד. לא ידעתי שלא הייתי עד שהייתי.

השקט הנפשי הרגוע הזה יפה בצורה משכרת, ומתוך הפגרה העמוקה של הלב והנשמה, אני אומר תודה.

זה לא ניפוץ; אלא, זה פותח קופסה ונותן לעננים לצוף ולהתרחק.

אני אסיר תודה לנצח ולנצח".